 |
| ספויילר: בכל כיוון יש רוכבים |
בשעה שש בבוקר בדיוק התייצב הטרמפ שלי מול בית הורי, ולאחר פירוק של הכיסא ושני הגלגלים הצלחנו לדחוף את אופני החינם שלי למושב האחורי של הסוזוקי הקומפקטית שלו. מיער חולדה ועד החניון בכסלון ראינו צבא קטן של רוכבי כביש שבקלות מנו יותר ממספר המכוניות באותו קטע. גם בחניון הייתה ניכרת תנועה ערה של רוכבי שטח.
הרכבתי את האופניים מחדש, נשאתי תפילה למפלצת הספגטי שהברגים הדוקים מספיק ויצאנו לדרך. התחלנו בכביש סלול שהפך במהרה לשביל ג'יפים. שביל הג'יפים המשיך בעלייה מתונה אך עקבית אל עבר פסגה נסתרת. מסביב מראות זרים של עצים מיתמרים, צמחייה ירוקה ובעיקר עשרות רוכבים לאורך המסלול. בהחלט שינוי מרענן מגבעות הדרדרת הבאר-שבעיות שאת שביליהן אתה חולק עם גמלים במקרה הטוב וכלבים מוכי כלבת* במקרה הרע.
העלייה נמשכה והשביל מסרב בעקשנות להפוך לסינגל. אחרי כמעט שעה של רכיבה בה טיפסנו 250 מ' לאורכם של 9 ק"מ, עצרנו לתדלק ולנוח. בשלב הזה הבנתי שמצפים לי עוד כ-100 מ' טיפוס לאורך 4 ק"מ נוספים שלאחריהם שעיטה פראית במורד 8 הק"מ האחרונים של המסלול. המסלול, מסתבר, הינו דרך 4x4 לכל אורכו.
אחד החברים למסע ניצל את ההזדמנות לספר לי שעם שדרוג קל של המזלג הקדמי, האופניים שלי יהפכו מגורטאה ישנה לחיית שטח פראית. "גם תגרד 2-2.5 ק"ג מהמשקל וגם תקבל בולם שעובד". הוא במקרה מכיר מישהו שמוכר כזה ב-500 ש"ח. מהר מאד השיחה התדרדרה לכיוונים שליליים:
"חבל להשקיע, ב3,000 ש"ח הוא יכול להביא אופניים מוצלחות יותר"
"3,000? מתחת ל6,000 אין שום דבר רציני, רק משם והלאה יש אופניים עם מכלולים איכותיים"
"אבל השלדה שלו היא אחת משלדות הEntry Level הטובות שהיו אי-פעם, עדיף שישקיע עכשיו משיחכה לזוג חדש"
השתדלתי לסתום אוזניים לפני שהספרות האדומות בצד ימין של האתר יחליפו קידומת.
את העלייה סיימנו ללא קושי מיוחד, תוגמלנו בק"מ מישורי בו זכינו להעריך את הנוף המרהיב של נחל כסלון. לאחר מכן החלה הירידה בחזרה לנקודת ההתחלה. צלילה של קצת יותר מ-300 מ' לאורך 7 ק"מ זה אמנם לא בדיוק Downhill פראי, אבל היא בהחלט מאפשרת צבירה ושימור של מהירות לא טריויאלית.
עד היום הניסיון שלי בירידות כלל בעיקר דרדראות מדבריות בהן חצץ ואבנים כופים ירידה מחושבת ואיטית על כל מי שחפץ חיים. מידי פעם ביקרתי גם בקמיקזות חלקות ותלולות אך אלו השתרעו לאורכן של מטרים בודדים בלבד. לכן נהניתי במיוחד מהירידה הסלחנית והמתמשכת של נחל כסלון.
בין האדרנלין שהירידה מספקת לבין השביל רחב הידיים קל לשכוח שלשמאלך משתערת תהום עמוקה. באחד העיקולים התלבטתי לרגע אם אני מסוגל לפנות מבלי לזרוק זנב במהירות בה נסעתי. רגע לפני שניסיתי את מזלי בתקווה שיהיה בסדר הבנתי שפספוס קטן עשוי לזרוק אותי החוצה מהשביל. ההארה הזו גררה עצירה מוחלטת בעיצומה של הירידה. לא כיף להגיע לעצירה באמצע קטע כזה, ועוד פחות כיף להתחיל נסיעה כשאתה בהילוך 3 על 7. מה שבטוח - הרבה פחות כיף לחכות לחילוץ מוסק בחתית נקיק כשענף אורן מנקב את הריאה השמאלית שלך...
בסופו של יום, היה מסלול כיף במיוחד, אם כי פשוט מאד מבחינה טכנית. נהניתי משינוי האווירה, הטמפרטורה, הנוף ובעיקר מהחברה. בהחלט סביר שאסחוב את האופניים צפונה שוב בעתיד הקרוב. בינתיים אני חוזר למדבר.
הנזק?
בינתיים רק כרטיס נסיעה באוטובוס (עם הנחת הלוך-חזור לסטודנט!). אבל בין הגלגל הקדמי שהתחיל לחרוק, חבק האוכף שבקושי נסגר ורעיונות על שדרוג המזלג הקדמי ששתלו בראשי - סביר שעוד לא שמעתי את הסוף...
*איני יכול להעיד בוודאות שהכלבים אכן היו נגועי כלבת, מה שבטוח הוא שלא נשארתי בסביבה לברר...
 |
| עומדים היינו בשערייך כסלון |
העלייה נמשכה והשביל מסרב בעקשנות להפוך לסינגל. אחרי כמעט שעה של רכיבה בה טיפסנו 250 מ' לאורכם של 9 ק"מ, עצרנו לתדלק ולנוח. בשלב הזה הבנתי שמצפים לי עוד כ-100 מ' טיפוס לאורך 4 ק"מ נוספים שלאחריהם שעיטה פראית במורד 8 הק"מ האחרונים של המסלול. המסלול, מסתבר, הינו דרך 4x4 לכל אורכו.
 |
| חץ למעלה זה תיאור מדוייק של המסלול |
אחד החברים למסע ניצל את ההזדמנות לספר לי שעם שדרוג קל של המזלג הקדמי, האופניים שלי יהפכו מגורטאה ישנה לחיית שטח פראית. "גם תגרד 2-2.5 ק"ג מהמשקל וגם תקבל בולם שעובד". הוא במקרה מכיר מישהו שמוכר כזה ב-500 ש"ח. מהר מאד השיחה התדרדרה לכיוונים שליליים:
"חבל להשקיע, ב3,000 ש"ח הוא יכול להביא אופניים מוצלחות יותר"
"3,000? מתחת ל6,000 אין שום דבר רציני, רק משם והלאה יש אופניים עם מכלולים איכותיים"
"אבל השלדה שלו היא אחת משלדות הEntry Level הטובות שהיו אי-פעם, עדיף שישקיע עכשיו משיחכה לזוג חדש"
השתדלתי לסתום אוזניים לפני שהספרות האדומות בצד ימין של האתר יחליפו קידומת.
 |
| בודק אם כבר פרסמתי רשומה בבלוג על המסלול |
 |
| כמעט שיא הגובה |
עד היום הניסיון שלי בירידות כלל בעיקר דרדראות מדבריות בהן חצץ ואבנים כופים ירידה מחושבת ואיטית על כל מי שחפץ חיים. מידי פעם ביקרתי גם בקמיקזות חלקות ותלולות אך אלו השתרעו לאורכן של מטרים בודדים בלבד. לכן נהניתי במיוחד מהירידה הסלחנית והמתמשכת של נחל כסלון.
בין האדרנלין שהירידה מספקת לבין השביל רחב הידיים קל לשכוח שלשמאלך משתערת תהום עמוקה. באחד העיקולים התלבטתי לרגע אם אני מסוגל לפנות מבלי לזרוק זנב במהירות בה נסעתי. רגע לפני שניסיתי את מזלי בתקווה שיהיה בסדר הבנתי שפספוס קטן עשוי לזרוק אותי החוצה מהשביל. ההארה הזו גררה עצירה מוחלטת בעיצומה של הירידה. לא כיף להגיע לעצירה באמצע קטע כזה, ועוד פחות כיף להתחיל נסיעה כשאתה בהילוך 3 על 7. מה שבטוח - הרבה פחות כיף לחכות לחילוץ מוסק בחתית נקיק כשענף אורן מנקב את הריאה השמאלית שלך...
 |
| "צלם, צלם! אין לי הרבה תמונות על האופניים" |
בסופו של יום, היה מסלול כיף במיוחד, אם כי פשוט מאד מבחינה טכנית. נהניתי משינוי האווירה, הטמפרטורה, הנוף ובעיקר מהחברה. בהחלט סביר שאסחוב את האופניים צפונה שוב בעתיד הקרוב. בינתיים אני חוזר למדבר.
הנזק?
בינתיים רק כרטיס נסיעה באוטובוס (עם הנחת הלוך-חזור לסטודנט!). אבל בין הגלגל הקדמי שהתחיל לחרוק, חבק האוכף שבקושי נסגר ורעיונות על שדרוג המזלג הקדמי ששתלו בראשי - סביר שעוד לא שמעתי את הסוף...
*איני יכול להעיד בוודאות שהכלבים אכן היו נגועי כלבת, מה שבטוח הוא שלא נשארתי בסביבה לברר...
